פסק-דין בתיק תת"ע 4947-09-10

ביום 26.1.12, הודעתי על זיכויו של הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, להלן נימוקי הזיכוי -

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 24.3.10, הודעת תשלום קנס בגין גרם הפרעה לתנועה (להלן -הדו"ח), עבירה על תקנה 21(ב) (3) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 26.1.12, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר רוקח (דדון) בתיה, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.        

על פי גרסת המאשימה, ביום 24.3.10, בסמוך לשעה 13:34, נהג הנאשם ברכב בתל אביב,            ברחוב ראול וולנברג, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לבסמוך לצומת עם רחוב 921, סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הימני, תוך שהוא גורם לעדת התביעה לבלום בלימת חירום על מנת למנוע תאונה.        

העד הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" הסתכלתי במראה, שמעתי אותך צופרת, לא ראיתי אותך אז יצאתי. לא עשיתי כלום".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, העדה נסעה מאחוריו וצפרה לו על מנת שיפנה לה את הדרך, אך בשל עומס תנועה שהיה במקום, לא יכול היה לסטות לנתיב אחר. לדבריו, אינו מבין איזו עבירה עבר ולכן סירב לחתום על הדו"ח.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

לא הבנתי מתיאור נסיבות המקרה, במה חטא הנאשם. העדה ציינה כי החל לסטות לנתיב לפניה והיא צפרה לו על מנת שלא יעבור לנתיב זה. הנאשם עצמו, הבין כי העדה צופרת לו על מנת שיפנה לה את הדרך, כיוון שדלקה אחרי רכב אחר וטען כי לא יכול היה לפנות את הנתיב בשל עומס תנועה במקום.

במקרה דנן, בו העדה מעורבת אישית באירוע נשוא הדו"ח, לא מצאתי כל סיבה להעדיף גרסתה על פני זו של הנאשם.

הנאשם עמד על גרסתו, ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתן היום,  ה' שבט תשע"ב, 29 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח לצדדים בדואר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: